גולדמן זאקס, מרץ 2023: GenAI יכול להרים את התמ"ג העולמי ב-7% - ולחשוף 300 מיליון משרות לאוטומציה

מה בדיוק חזו בגולדמן זאקס

הדוח מבוסס על ניתוח של מסדי נתונים המפרטים את תוכן המשימות של יותר מ-900 מקצועות. המסקנה הראשונה: כשני שלישים מהמקצועות בארה"ב חשופים במידה מסוימת לאוטומציה באמצעות AI, אבל ברובם החשיפה חלקית - פחות ממחצית ממשימות התפקיד - כך שהמקצוע משתנה ולא נעלם. רק ברבע מהמקצועות, בערך, ניתן לאוטמט מחצית ומעלה מהמשימות.

המסקנה השנייה היא המאקרו-כלכלית: אם הטכנולוגיה תמומש כצפוי, התרומה המצטברת לתמ"ג העולמי בעשור תגיע לכ-7%, וצמיחת הפרודוקטיביות תתחזק בכ-1.5 נקודות אחוז. הכלכלנים השוו את האירוע לשינויי פרדיגמה היסטוריים כמו חשמל ומחשב אישי - טכנולוגיות שהחזירו את עצמן דרך יצירת מקצועות חדשים, לא רק דרך חיסול ישנים.

ההשוואה ההיסטורית נשענת על נתון שמופיע בדוח: רוב התעסוקה של ימינו מתקיימת במקצועות שלא היו קיימים ב-1940. כלומר, טכנולוגיות כלליות לא רק מבטלות משרות - הן יוצרות קטגוריות תעסוקה חדשות שלמות. עבור מנהלים, המסקנה היא שההתארגנות הנכונה היא דו-מהירותית: מצד אחד להאיץ משימות שמתאימות לכלי, ומצד שני להכין את העובדים למשימות החדשות שנוצרות סביבו.

חשיפה לאוטומציה היא לא פיטורים

הכותרת על 300 מיליון משרות שרבה את העולם, אבל המילה המדויקת בדוח היא 'חשיפה' (exposure) - כלומר חלק ממשימות התפקיד ניתנות לאוטומציה, לא שהמשרה מתבטלת. ברוב התפקידים החשופים, ההערכה היא שהעובד ימשיך להיות מועסק, עם הרכב משימות שונה: פחות הפקת טקסטים ראשוניים וניתוחים גולמיים, יותר בקרה, שיפוט ועבודה מול לקוחות.

הדוח מציין במפורש את הדפוס ההיסטורי: רוב התעסוקה של היום קיימת במקצועות שלא היו קיימים ב-1940, וטכנולוגיות כלליות יצרו תעסוקה חדשה בקנה מידה גדול מזה שביטלו. זו לא הבטחה שהמעבר יהיה חלק - התקופות הביניים בהיסטוריה היו קשות למי שלא הוסב בזמן - אבל זו תזכורת שהתחזית אינה תרחיש של סוף העבודה.

פרט מעשי שכדאי לשים לב אליו: הדוח מדבר על שווה-ערך של משרות מלאות (full-time equivalent) - כלומר אגרגציה של משימות חלקיות ממשרות רבות לכדי מספר משרות תאורטי. בפועל, שני עובדים שכל אחד מהם מאוטמט במחצית זמנו אינם 'משרה אחת שבוטלה' אלא שני תפקידים שהשתנו. הבחנה זו קריטית כשמכניסים את הנתון לדיון צוותי: מדובר בעיצוב מחדש של תפקידים, לא במפה של מי מפוטר.

יש גם הבדל חשוב בין עובד לעובד באותו תפקיד: עובד שמתוגבר בכלי מייצר יותר בפחות זמן, ועובד שלא מקבל גישה או הכשרה נשאר מאחור אפילו אם תפקידו לא בוטל. פערי הפרודוקטיביות הפנימיים עלולים להפוך לפערי שכר וקידום, ולכן השאלה 'מי מקבל הכשרה קודם' היא שאלת שוויון ארגונית, לא רק שאלת תקציב הדרכה.

מי חשוף ומי פחות

לפי הניתוח, החשיפה הגבוהה ביותר נמצאת במקצועות משרדיים ואדמיניסטרטיביים ובמשפטים, ואילו מקצועות פיזיים - בנייה, תחזוקה, מקצועות הטיפול הישיר - חשופים הרבה פחות. זהו אותו היפוך היסטורי שמזהים גם מקינזי וגם האו"ם: האוטומציה החדשה נוגעת קודם בעבודת ידע, לא בכחול-צווארון.

במבט גיאוגרפי, שווקים מתקדמים חשופים יותר בשל משקלם של מקצועות משרדיים, ואילו שווקים מתפתחים חשופים פחות בשלב הראשון. לארגונים המסקנה מעשית: החשיפה אינה מחולקת שווה בשווה בין מחלקות. מיפוי התפקידים המשרדיים כבדי הטקסט בארגון - לשכות, כספים, משאבי אנוש, שיווק - מראה איפה האוטומציה תחול קודם ואיפה נדרשת ההכשרה המוקדמת ביותר.

המיפוי הזה רלוונטי גם לתכנון כוח אדם: תפקידים עם חשיפה גבוהה הם המועמדים הראשונים לעיצוב מחדש, והכשרה מוקדמת בהם מונעת את מלחמת הכישרונות שתפרוץ כשכולם יגלו בבת אחת שהם צריכים אותם.

הקריאה הישראלית

ישראל היא בדיוק סוג הכלכלה שהדוח מצביע עליה: מבוססת שירותי ידע, עם משקל גבוה של הייטק, פיננסים ושירותים מקצועיים. החשיפה הגבוהה היא גם ההזדמנות - אותם 7% עולמיים מתחלקים לא שווה, וכלכלה שמממשת מוקדם צוברת יתרון תחרותי. ארגונים ישראליים שיתייחסו לתחזית כרחוקה יגלו שהיא מקומית מאוד.

המיפוי אינו צריך להיות פרויקט ייעוץ: גיליון אחד לכל מחלקה, חמש המשימות הטקסטואליות החוזרות, היקף שעות שבועי, ורמת ההתאמה לכלי. בתוך שבועיים מתקבל סדר עדיפויות מבוסס נתונים - במקום דיון דעות. ארגונים שעושים את הצעד הזה מגלים בדרך כלל שהחשיפה הגדולה ביותר מסתתרת בלשכות ובתהליכי back-office, לא אצל הלקוחות.

מניסיון ההדרכה של משכוכית, התגובה הפרודוקטיבית לדוחות כאלה אינה תכנית חמש-שנתית אלא מיפוי חשיפה פנימי: אילו משימות טקסטואליות חוזרות בכל צוות, ומה העובד יכול לעשות עם הזמן שיתפנה. ארגון שמתחיל במיפוי הזה ממקם את ההכשרה שלו לפי חשיפה אמיתית, לא לפי תכונות.

מבט ביקורתי: מה קרה לתחזית מאז

שלוש שנים אחרי, התחזית המאקרו-כלכלית עדיין לא נמדדה במלואה - השפעות פרודוקטיביות של טכנולוגיות כלליות נמדדות בעשורים, והנתונים המאקרו טרם הראו קפיצה מסדר הגודל שהדוח תיאר. מחקרים מאוחרים יותר (MIT, METR) מצאו שהפער בין פוטנציאל למימוש ארגוני גדול מהצפוי ב-2023. הקריאה הזהירה: הכיוון סביר, הקצב לא מובטח.

כדאי לציין גם שהמחברים עצמם הציגו את התחזית כתרחיש מותנה: התוספת לתוצר תלויה במימוש רחב, בהשקעות משלימות ובתגובת מדיניות. תרחישים חלופיים שבהם האימוץ איטי או מרוכז במעט חברות מניבים פחות. לכן הקריאה הניהולית הנכונה היא לא 'יבואו 7%' אלא 'קיים פוטנציאל בסדר גודל חסר תקדים - ומה חלקנו בו'.

חשוב גם לזכור את המסגרת: הדוח נכתב כמסמך מחקר של בית השקעות ללקוחותיו, והנחותיו גלויות - מימוש רחב, קצב אימוץ מסוים, תגובת מדיניות. הוא אינו תחזית קיצון אלא תרחיש מרכזי. מנהלים שבונים עליו תכנית צריכים לבדוק את ההנחות מול המציאות הארגונית שלהם, ולא לצטט את ה-7% כעובדה.

נקודת זהירות נוספת: מספרי ענק גלובליים מעוררים לחץ להגיב מיידית, אבל תגובת יתר - למשל קיצוץ מונע לפני שקיים תהליך חלופי שעובד - הורסת את הערך שהתחזית מדברת עליו. הארגונים שהרוויחו מגלי אוטומציה קודמים היו אלו ששילבו הטמעה טכנולוגית עם תכנון תעסוקתי מוקדם, לא אלו שקיצצו לפי כותרות.

מה עושים עם זה בארגון

ראשית, נמקו את השיחה הניהולית בחשיפה ולא בביטול משרות: בכל מחלקה, אילו משימות טקסט חוזרות ניתנות להאצה, ומה העובד יעשה במקומן. שנית, הכינו את מסלול ההסבה מראש: הדוח ההיסטורי ברור - מי שמקבל הכשרה מוקדמת עובר את המעבר, מי שלא - נשאר מאחור.

שלישית, מדדו פרודוקטיבית מקומית ולא גלובלית: זמן לביצוע משימה מוגדרת לפני ואחרי הטמעת כלי. המספרים של גולדמן זאקס שייכים לכלכלה העולמית; ההחלטות שלכם שייכות למדד שאתם יכולים למדוד בחודש הבא.

ורביעית - שמרו על פרופורציה בתקשורת הפנימית: עובדים ששומעים רק את נתון ה-300 מיליון מגיעים מפוחדים; עובדים שמקבלים את התמונה המלאה, כולל ההבחנה בין חשיפה לביטול ואת דפוס יצירת המקצועות ההיסטורי, מגיעים מוכנים לשינוי. האופן שבו מספרים את התחזית פנימה הוא חלק מהיישום שלה.